שימוש גראפי בקולנוע של היצ’קוק. – חלק 2

שום שוט בפני עצמו בסצנת המקלחת אינו אלים. הגיבור (אנתוני הופקינס) הוא אדיפאלי ואימפוטנט, הוא רצח את אביו החורג ואת אימו ואף פחלץ אותה. לגיבור הרוצח יש בית מלון.אליו באים עוברי אורח ללון. אבל כשבאות נשים יפות הוא שם אותן בחדר שאותו הכין על מנת יוכל להציץ עליהן. כשהוא מציץ, הוא הופך בצורה פסיכוטית לאימו הקנאית ואז האימא למעשה רוצחת אותן מתוך מעשה טירוף. לבסוף אנו מתוועדים שלא האימא רוצחת אלא הוא עצמו. המוזיקה משתזרת בצורה מתחוכמת לסיפור הקולנועי ותרומת תרומה אדירה לתחושות אותם רוצה היצ’קוק להעביר לנו. אלא שיותר מכל מה שתורם את התרומה הכבירה ביותר לסצנה היא הגראפיקה של הסצנה. למה הכוונה?

הגראפיקה של הסצנה – הצורה הגראפית הבולטת היא עיגול. היצ’קוק יוצר עיגולים: עין של הנרצחת, חור ההצצה – עיגול בתוך עיגול, אסלת הבית שימוש, קלוזאפ של המקלחת מכיוון מטה, חור ניקוז של המקלחת, זרימת המים יוצרת צורת ספיראלה, ספרות עגולות,מאפרה, המים שיורדים בשירותים בעיגול. אחרי שהיא נרצחת יש קלוזאפ של העין שלה ואז עיגול של הראש שלה ואז הפריים מתהפך, יוצר תנועת מצלמה עיגולית. ברור לחלוטין שכל הסצנה, ברמה של תאורה, תנועת מצלמה, תפאורה, שוטים, ואף במוזיקה נסובה סביב הסמל של מעגליות. תחושת המעגליות תורמת לסחרור חאובדן החושים לדרך שאין לה מוצא לתחושת הבליעה אל האינסוף תחושות אלו יוצרות בנפש האדם אימה ופחד מפני הלא נודע וזוהי התחושה שאותה הי’צקוק היה מעוניין להעביר.